זכויות יוצרים ומדגמים

הגנה על קניין רוחני כורכת שילוב של מערכות דינים שונות, שלכל אחת מהן תכלית שונה בהיקף וסוג ההגנה שהיא מספקת ליוצר או לממציא על פיתוחיו. כך למשל, מטרתם הכללית של דיני הפטנטים היא להגן על ההתקדמות האמצאתית בהמצאות שהן חדשות ומועילות, בעוד שמטרת דיני סימני המסחר היא להגן על המוניטין של מותג בדרך של סימול מוצרים או שירותים.

לעיתים מספר מערכות דינים יכולות לחול בו זמנית בקשר ליצירה ו/או המצאה ומשך ההגנה עליהן משתנה ממערכת דינים אחת לאחרת.

בדיני הפטנטים למשל, נתפס הפטנט כ"עסקה" בין הממציא לציבור, לפיה לאחר חשיפת פרטי ההמצאה לציבור "זוכה" הממציא במונופולין לתקופה של כ- 20 שנים מיום הגשת בקשת הפטנט, ולאחר תקופה זו ההמצאה תהפוך לנחלת הכלל.

בסימן מסחר לעומת זאת, זוכה בעל הסימן להגנה שאינה מוגבלת בזמן על המוניטין הניתן לו, בהתקיים התנאים הקבועים בחוק.

לרוב, "גבולות הגזרה" בין מערכות הדינים הוא ברור ומשורטט, כאשר הגבול נקבע על ידי החקיקה המקומית המושתת על האמנות הבינלאומיות העוסקות בזכויות קניין רוחני.

אולם, ישנן מערכות דינים בהן גבולות הגזרה אינם ברורים, וכתוצאה מכך נוצר חוסר וודאות משפטית, אשר עלול לגרום לאיבוד זכויותיו של היוצר ביצירתו או הממציא בהמצאתו.

מה בין זכויות יוצרים למדגמים

שני תחומים שבהם עשויה להתקיים אי בהירות לגבי היצירה או האמצאה, הינם דיני זכויות היוצרים ודיני המדגמים. זכות יוצרים ניתנת ליוצר בגין "יצירה" שיצר.

יצירות שלגביהן ניתנת הגנת זכות היוצרים יכולות להופיע בתחום האומנות (כגון ציורים, פסלים, ספרים, צילומים, מחזות וכיו"ב) או מהתחום הטכנולוגי (כגון תוכנות מחשב ואפליקציות). זכות היוצרים ניתנת ביצירה רק על הביטוי של הרעיון (ולא על הרעיון עצמו), כאשר דרישות הסף לקבלת ההגנה הן דרישת "המקוריות" ודרישת "ההשקעה".

המדגם לעומתה, מטרתו להגן על העיצוב של מוצר תעשייתי, שהינו חדש ומקורי, המשמש לייצור תעשייתי.

דוגמאות לכך הן: פרטי טקסטיל, ריהוט, כלי עבודה, עיצוב כללי של שעונים וכו'.

בעוד שבדיני המדגמים קיימים תנאים פרוצדוראליים טריטוריאליים של רישום ובחינה כתנאי לקבלת ההגנה, בדיני זכויות יוצרים לא נדרש רישום, וההגנה ניתנת ליוצר בהתקיים התנאים הקבועים בחוק ובפסיקה.

אחד ההבדלים המשמעותיים ביותר בין שתי מערכות דינים אלו הוא משך ההגנה: בישראל, משך ההגנה הניתן בזכות יוצרים על יצירה הוא משך חיי היוצר בתוספת של 50-70 שנה, בעוד שההגנה על רישום מדגם היא 15 שנים מיום הגשת הבקשה למדגם.

בהקשר זה, יוצרים וממציאים רבים פונים לקבלת יעוץ לאחר שהתקשו להבין האם יצירתם חוסה תחת הגדרת "יצירה" המוגנת בחוק זכות יוצרים, התשס"ח- 2007, או שמא יצירתם צריכה להירשם כמדגם, ולשם כך עליהם להגיש בקשה למדגם ובתוך כך, מעלים את השאלה הבאה: "אז מה זה בעצם משנה? אולי עדיף לי שלא לרשום מדגם כי גם ככה אוכל לבקש הגנה ארוכה יותר במסגרת זכויות יוצרים?"

ובכן, התשובה לשאלה זו היא "לא", מאחר שחוק זכות יוצרים מחריג באופן מפורש את נושא המדגמים וקובע בסעיף 7:

"על אף הוראות סעיף 4, לא תהא זכות יוצרים במדגם כהגדרתו בפקודת הפטנטים והמדגמים, אלא אם כן המדגם אינו משמש ואינו מכוון לשמש לייצור תעשייתי; השר רשאי לקבוע תנאים שבהתקיימם ייחשב מדגם כמשמש לייצור תעשייתי."

כלומר, גבולות הגזרה בין שתי מערכות הדינים נקבעו על ידי המחוקק בהסדר שלילי, לאמור- מוצר שעשוי להיחשב כמדגם ומשמש בפועל לייצור תעשייתי או שמיועד לכך, לא יוכל "ליהנות" מהגנת זכות יוצרים.

אך עם זאת, קיימים מקרי קצה בהם ההבחנה אינה כה ברורה. כך למשל, בעניין ת"א 5311-04-08 (מחוזי מרכז) עזבון נרקיס נ' מייקרוסופט ישראל בע"מ, נדונה השאלה איזו מערכת דינים חלה על גופנים (פונטים).

בפסק הדין קובע בית המשפט כי גופנים אינם ראויים להגנת מדגם אלא הינם יצירה המוגנת בזכות יוצרים, בין היתר, מאחר ואינם בבחינת חפצים "פיזיים". אולם, במסגרת תזכיר הצעת חוק המדגמים שפורסם בחודש ינואר 2013 הועלתה הצעה כן להחיל את ההגנה על גופנים במסגרת דיני המדגמים.

על מנת להתאים את דיני המדגמים בישראל לדין האירופאי, בתזכיר הנ"ל הוחלפה דרישת קיומו של "חפץ" כתנאי לרישום מדגם לקיומו של "מוצר".

מאחר ואין הכרח ש'מוצר' יהא מוחשי, על פי התזכיר ניתן "להכשיר" גופנים (פונטים) וסימנים גראפיים ככשירים לרישום מדגם. נציין כי קיימים גם מקרים הפוכים, שבהם נקבע על ידי בית המשפט כי תובע הטוען להפרה של זכות יוצרים לא יהא זכאי להגנת זכות היוצרים, מאחר ו"יצירתו" ראויה הייתה להירשם כמדגם, אך מאחר ולא רשם אותה כמדגם, אינו זכאי לסעד כלשהוא, שכן זכאותו לסעד מבית המשפט מותנית ברישום מדגם (ת"א (י-ם) 7361/05 מייזליק זאב נ' קראשי אינטנשיונאל בע"מ).

הגנות משלימות כאשר לא נרשם מדגם

במקרה בו לא נרשם מדגם על עיצוב שראוי היה להירשם כמדגם, ניתן לפנות למערכות דינים אחרות, היכולות לספק ליוצר הגנה חלופית או משלימה. אחת ממערכות דינים אלו היא דיני עשיית עושר ולא במשפט, שמקורם בדיני היושר האנגלים.

בפסק הדין התקדימי שניתן בבית המשפט העליון בעניין רע"א 5768/94 א.ש.י.ר. יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4) 289 (1998), החיל בית המשפט העליון את חוק עשיית עושר ולא במשפט על דיני הקניין הרוחני, וקבע דה-פקטו כי באופן עקרוני יש מקום למתן פיצוי מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, מקום בו צריך היה מעצב לרשום זכותו אולם לא עשה כן. הרציונאל שעמד בבסיס פסיקה זו הוא שאין לשלול מפלוני, ש"זרע בדמעה" ועמל על פיתוח מסוים, את זכויותיו, ולהעבירם לאלמוני ש"ברינה יקצור" את פירות פיתוחיו של פלוני רק משום שפלוני לא נאות לרשום את זכויותיו. פסיקה זו חוללה מהפכה של ממש בדיני הקניין הרוחני והובילה לפולמוס אקדמאי בקשר לנחיצותה, ולחוסר האחידות והעמימות המשפטית שגרמה.

בפועל, בתי משפט מפרשים הלכה זו באופן מצומצם ובזהירות רבה ועושים  בה שימוש רק במקרים חריגים.

סוף דבר

במסגרת מאמר זה, ניסינו לשרטט קווי גבול וליצור הבחנה בין יצירות ו/או המצאות הראויות להגנה לפי חוק זכות יוצרים לכאלו המקבלות את הגנתן מדיני המדגמים.

במקרים מסוימים, הבחנה זו אינה ברורה ופסיקת בתי המשפט אינה "מכסה" את כלל המקרים ואינה קונסיסטנטית.

מאחר ועלותו של רישום מדגם, במיוחד בישראל, הינה זניחה, מומלץ שלא להסתכן ולנסות לבקש הגנת מדגם, מקום בו קיימת אי ודאות ביחס למהות ההגנה המתבקשת על ידי הממציא, וזאת על מנת למנוע נזק פוטנציאלי בשל אי רישום הזכות.

החשיבות הרבה ברישום המדגמים משתקפת למשל, בתביעות הפרה וביטול של מדגמים המתנהלות בין שתי ענקיות הטכנולוגיה Samsung ו-Apple  ברחבי העולם.