הפרה תורמת בדיני זכויות יוצרים

פסק הדין אשר ניתן לאחרונה על ידי הרכב בית המשפט העליון דן בדוקטרינת ההפרה התורמת ובהכלתה בדיני זכויות יוצרים (ע"א 5977/07 האוניברסיטה העברית בירושלים נ' בית שוקן להוצאת ספרים בע"מ ואח', (טרם פורסם).

המדובר במקרה אשר התרחש בין כותלי האוניברסיטה העברית, אשר במהלכו הפיץ סטודנט באוניברסיטה העברית, הפעיל בתא סטודנטים מטעם מפלגת העבודה, יצירה, ספר אשר שוכפל במלואו, זאת במסגרת מקראה שהוכנה לסטודנטים. המקראה הופקה על ידי תא הסטודנטים ועל כן כללה גם דף שער שנשא את פרטי המפלגה ותא הסטודנטים (תא אופק) ואת פרטיו של הסטודנט אשר הפיץ את המקראה.

הספר אשר שוכפל יצא לאור על ידי הוצאת שוקן ועל כן הם התלוננו במשטרה כנגד הסטודנט אשר הפיץ את המקראה. תלונה זו הפכה להליך פלילי, לאחר הגשת כתב האישום והליך זה הסתיים בהסדר טיעון, במסגרתו הודה הסטודנט והוטל עליו לבצע עבודות לתועלת הציבור.

בנוסף להליך הפלילי הגישה הוצאת שוקן תביעה אזרחית כנגד האוניברסיטה העברית, מפלגת העבודה וכנגד הסטודנט שהפיץ את המקראה. התביעה התקבלה בבית המשפט המחוזי ועל פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט העליון.

עיקר הדיון בפסק דינו של בית המשפט העליון נסוב סביב סוגיית ההפרה התורמת, שכן אין ויכוח כי האוניברסיטה, כמו גם מפלגת העבודה, אינן אחראיות באופן ישיר להפרת זכויות היוצרים שבוצעה על ידי הסטודנט.

הפרה תורמת בזכויות יוצרים מתייחסת למצב בו גם מי שאינו מפר באופן ישיר זכות יוצרים נמצא אחראי לה, וזאת לאור התנהגותו ומעורבותו בנסיבות המקרה, כאשר הוא מאפשר ומתיר את פעילותו המפרה של גורם אחר, או אף מסייע ומעודד את אותה הפעילות.

בית המשפט העליון הכיר בדוקטרינת ההפרה התורמת בדיני זכויות יוצרים ואף קבע שהכרה זו עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 12 לפקודת הנזיקין, אשר מהווה את המסגרת המתאימה לבחינת קיומה. משקבע כי דוקטרינת ההפרה התורמת חלה בדיני זכויות יוצרים, נקבעו על ידי בית המשפט העליון שלושה תנאים מצטברים להתרחשותה:

1. קיומה בפועל של הפרה ישירה
2. ידיעתו של המפר התורם על ההפרה הישירה שבוצעה
3. קיומה של תרומה משמעותית, ניכרת וממשית לביצוע ההפרה

בנוסף לתנאים אלו, בית המשפט העליון אף הדגיש כי השאיפה להטיל אחריות תורמת, בגין הפרת זכות יוצרים, תתקיים רק כאשר הדבר נדרש לצורך אכיפה אפקטיבית, ומתוך ניסיון למזער את הפגיעה בציבור המשתמשים.

לאור מבחנים אלו נבחנה התנהגותה של המערערת, האוניברסיטה העברית. נמצא כי לעניין המבחן הראשון אין כלל ויכוח, שכן התרחשה הפרת זכויות בפועל. בעניין המבחן השני, נדרשה בדיקה ולפיה נבחן האם ידעה האוניברסיטה על הפרת זכויות היוצרים. בית המשפט העליון החליט שלא לבחון סוגיה זו של מודעות לעומקה והסתפק בקביעת בית המשפט המחוזי כי האוניברסיטה הייתה מודעת לנורמה הכללית של הפרת זכויות יוצרים שהתקיימה בקמפוס. בית המשפט העליון התייחס רק לנורמה הכללית מבלי להתייחס לשאלה האם הייתה לאוניברסיטה מודעות כי במקרה הספציפי הייתה הפרה זכויות יוצרים של הוצאת שוקן, וזאת לאור העובדה כי מחלוקת זו אין בה להשפיע על התוצאה הסופית, שכן לדעת בית המשפט העליון המבחן השלישי לא מתקיים.

המבחן השלישי מתייחס כאמור לשאלת תרומתה של האוניברסיטה להפרת זכויות היוצרים. בית המשפט העליון בחן את הסוגיה ומצא כי האוניברסיטה לא פעלה כגוף המשדל לביצוע ההפרה או כי נקטה צעדים כלשהם לעידוד ההפרה. עיקר תרומתה של האוניברסיטה להפרת הזכויות מתבטאת במחדלה לפעול באופן אקטיבי על מנת לעצור את ביצוע ההפרה, קרי מדובר בתרומה במחדל, אשר אין בו בכדי ליצור אחריות להפרה, שכן מדובר בדרישה לפעולת אכיפה שאינה ברת ביצוע באופן מעשי.
עוד נדחתה הטענה כי האוניברסיטה עודדה את ההפרה בכך שהחזיקה כמות קטנה של עותקים מהספר שהועתק, זאת ביחס לכמות הסטודנטים שנזקקו לו, זאת מאחר ולא הוכחה כל חובה המוטלת על האוניברסיטה לספק לתלמידיה ספרי לימוד.

מטעמים אלו נתקבל הערעור ונמצא כי האוניברסיטה אינה נושאת באחריות להפרת זכויות היוצרים.

ראוי להוסיף כי הוצאת שוקן מצאה לנכון להגיש בקשה לדיון נוסף בעניין זה ואולם בקשה זו נדחתה על ידי כבוד הנשיאה ביניש בהחלטה מנומקת.

לקריאה נוספת אודות זכויות יוצרים ניתן ללחוץ על הקישור