לאחרונה דווח בתקשורת הישראלית שאמנים מישראל ומחו"ל החלו בהתארגנות לבירור זכויותיהם המשפטיות ביחס ליצירות המוצגות בתערוכת הבכורה שהשיק לאחרונה האמן ציון ברוך. האמנים טוענים שברוך, אשר עקב אחרי חשבונותיהם באינסטגרם מזה זמן מה, העתיק בציוריו צילומים שהעלו האמנים של בובות אספנות בשם בלייט (blythe). בובות אלו עוצבו על-ידם ומהוות יצירות אמנות ייחודיות. לטענת האמנים, ברוך לא ציין את מקור ההשראה לציוריו ולא נתן קרדיט לאמן היוצר או לצלם. בתגובה מטעמו, ברוך מסר שאכן נטל השראה בציוריו מבובות שתמונותיהן פורסמו באינטרנט ובאינסטגרם וכי "באמנות כמו באמנות, מותר לצייר הכל".
האמירה של ברוך מעלה שאלה מעניינת בתחום דיני זכויות היוצרים, ובמאמר קצר זה אנו נבחן האם אמירה זו אכן תואמת את המצב המשפטי בישראל.
יצירות מוגנות
בהתאם לחוק זכות יוצרים, בובות הבלייט שיצרו האמנים הן יצירות פיסול מוגנות. צילום הבובות אף הוא יצירה מוגנת בחוק, הנחשבת ליצירה נגזרת של יצירת הפיסול. יצירה נגזרת היא יצירה המבוססת באופן מהותי על יצירה אחרת.
אחת המשמעויות של היות היצירה מוגנת בזכויות יוצרים, היא שלבעל הזכויות ישנן זכויות בלעדיות לעשות פעולות מסוימות ביצירה, כמו למשל ליצור יצירה נגזרת.
היצירה הנגזרת יכולה להיות באותו המדיום- למשל ציור המתבסס על ציור, או צילום המתבסס על צילום, או לחילופין היא יכולה להיות במדיום אחר- למשל ציור המתבסס על צילום.
במקרה של ברוך, מדובר בציור המתבסס על יצירת צילום המתבססת על יצירת פיסול. היצירה המקורית והראשונית הינה יצירת הפיסול, כאשר היצירה הנגזרת שלה הינה הצילום, והיצירה הנגזרת של הצילום הינה הציור של ברוך.
אם אכן ייקבע שברוך ביסס את ציוריו על הצילומים באופן מהותי, ללא קבלת רשות מבעלי הזכויות ולא בהתאם לשימושים המותרים על פי חוק, הרי שהוא חשוף במספר אופנים ומישורים:
במידה ובעל זכויות היוצרים בבובה הוא אינו בעל זכויות היוצרים בצילום, הרי שמדובר בשני גורמים או יותר אשר עלולים לטעון להפרת זכויותיהם. באשר לזכויות המופרות, ניתן לטעון לשני סוגים אשר הופרו: זכות היוצרים עצמה (הזכות הכלכלית) והזכות המוסרית.
הזכות הכלכלית
אחת מהזכויות הבלעדיות אשר שמורות לבעל זכות היוצרים בלבד, הינה הזכות להעתיק את עבודתו וכן לעשות יצירה נגזרת. לכאורה, טענת ההגנה של ברוך היא שבאמנות מותר לצייר הכל. ואכן, מותר לצייר לשאוב השראה מיצירה אחרת, להתבונן בפסלים ובצילומים טרם יצייר את ציורו, אך העתקה היא אסורה. עמד על כך בית המשפט העליון:
"לכך יש להוסיף שברגיל אין מניעה כי אמן המעוניין לעשות שימוש ביצירתו בתווי פניו של איש ציבור שנפטר ("תוכן התמונה") יביט בתמונות (ואולי אף בפסלים) המנציחים את דמותו של איש הציבור, יקבל השראה מהם וייצור בדרך זו קומפוזיציה מקורית. אלא שכך לא נעשה במקרה שלפנינו – שבו השתכנע בית משפט השלום כי המשיב העתיק את יצירתו את המבקש. על-פניו אין זו הגנה כלל ואולי אף הודעה בהפרה בדרך של העתקה לא מורשית. שינוי מדיום ביצירה מוגנת, למשל ציור צילום, או ציור של בובה הוא עשיית יצירה נגזרת, זכות ייחודית המוקנית לבעל זכויות היוצרים. ציור המעתיק יצירת פיסול ללא הרשאה מבעל הזכות הוא הפרה." [רע"א 7774/09 ויינברג נ' ויסהוף ואח', מיום 28.8.12)]
כך, אם יתברר שברוך לא רק שאב השראה מהצילומים ומהבובות, אלא ממש העתיק חלקים מהותיים מהצילומים ו/או מהבובות, הרי שהוא הפר זכויות יוצרים.
הזכות המוסרית
הזכות המוסרית היא זכות הייחוס- הזכות שהיצירה תקרא ע"ש האמן היוצר ושבעת הצגתה יינתן לו קרדיט, והזכות שלא יוטל פגם או ייעשה סילוף או שינוי ביצירה. אם יתברר שציוריו של ברוך אכן הועתקו מיצירות מוגנות ללא מתן קרדיט ליוצרים, הרי שיש בכך גם הפרה של זכות הייחוס.
שאלה מעניינת נוספת שעולה היא מה עולה לכדי הטלת פגם ביצירה? ככלל, שינוי ביצירה של אחר שלא על דעת היוצר היא הפרה. למשל, גזירת תמונה שצילם צלם, עיוות מידותיה, הצגתה באיכות ירודה נחשבים להפרת הזכות. בתי משפט בעולם ובישראל אף הכירו בהפרת הזכות המוסרית כאשר השימוש ביצירה פגע במוניטין של אמן כשיצירתו הוצגה לציבור באופן המבזה את עבודתו ושמו הטוב. לדוגמה, שימוש בשיר (יצירה מוגנת) בסרט פורנוגרפי. כך לדוגמה, ייתכן מצב בו הצגה של בובה מפוסלת בקונטקסט אחר מכוונת האמן, למשל, באופן אלים או מיני, תהווה הפרה של הזכות המוסרית.
לסיכום, זהו מקרה מענין לבחינת גבולות המותר והאסור בזכויות יוצרים. דבר אחד ברור, חופש הפעולה האמנותי אינו תמיד מתיישב עם זה החוקי.