תיקון חדש לחוק זכות יוצרים – מה משמעותו עבור היוצר? (מתוך המדריך ליוצר)

ביום 1.1.2019 עברה בקריאה שניה ושלישית הצעת חוק זכות יוצרים (תיקון מס' 5 ), התשע"ט-2019.

התיקון הנוכחי לחוק עבר מספר גלגולים ושינויים, כאשר מטרת נוסחו הסופי הינה קביעת מנגנוני אכיפה נוספים, על מנת להתאים את המצב החוקי להתפתחות הטכנולוגית של השנים האחרונות ולהיקף השימוש ברשת האינטרנט והרשתות החברתיות.

במאמר זה נסקור בכלליות את השינויים העיקריים שמביא עמו התיקון החמישי לחוק ומשמעותם:

הוספת סעיף 27א – "יצירות שבעל הזכות בהן אינו ידוע או לא אותר"

לעיתים, אדם רוצה לעשות שימוש ביצירה אך הוא אינו מצליח לאתר את בעל הזכות על מנת לקבל את אישורו לכך. מטרתו של סעיף זה היא להתמודד עם מקרים מסוג זה.

בכל הנוגע לשימוש שאינו מסחרי, הסעיף קובע, כי יהיה מותר להשתמש ביצירה היתומה, אם המשתמש פעל בשקידה סבירה לגילוי או איתור בעל הזכות לפני השימוש. בנוסף, על המשתמש לציין באופן ברור כי השימוש ביצירה נעשה לפי סעיף זה, וכן יספק פרטים ליצירת קשר עמו. בהמשך לכך, בעל הזכות זכאי לבקש מהמשתמש לחדול מהשימוש.

בכל מקרה בו בעל הזכות נמצא, על המשתמש להפסיק את השימוש או לקבל רישיון כדין – והכל בהתאם להודעת בעל הזכות שהתקבלה.

במקרה בו המשתמש מבקש לעשות ביצירה שימוש מסחרי, התנאים מחמירים יותר, ועל המשתמש לפרסם זמן סביר לפני השימוש הודעה באינטרנט או בעיתונות ועליו לשלם לבעל הזכות תמלוג ראוי לאחר שקיבל הודעה ממנו – ממועד תחילת השימוש ביצירה.

התיקון מתייחס גם לזכות המוסרית בהקשר זה (שהיא זכות היוצר לקבל קרדיט על היצירה ושלא יפגעו ביצירתו), ומגן על טענת הפרתה במקרים בהם המשתמש קיים את הוראות החוק כראוי.

הוספת סעיף 48א – "הפרה עקיפה של זכות היוצרים להעמדה לרשות הציבור"

סעיף 48 לחוק מגדיר מהי הפרה עקיפה של זכות יוצרים.

לדברי חברי הכנסת, מטרתו של סעיף 48א שנוסף לחוק, היא לאכוף הפרות עקיפות בעולם הוירטואלי, למשל, בכל הנוגע לצפייה ישירה או הורדה של סרטים וסדרות באופן פיראטי.

הסעיף קובע כי כאשר מועמדת לרשות הציבור יצירה, ללא רשות של בעל זכות היוצרים בה (ולא רק בפעם הראשונה בה הועמדה, אלא בכל פעם), באופן שמהווה הפרה, על דרך העיסוק של אדם ובמטרה להפיק רווח – זוהי הפרה של זכות היוצרים של היוצר אם האדם שעשה כן ידע, או שהיה עליו לדעת שהיצירה הועמדה תוך הפרת זכות.

מטרת המחוקק בסעיף זה היא לספק ליוצרים כלים להתמודד עם מצבים בהם יצירתם למעשה נגנבת ומופצת ברחבי האינטרנט, מבלי שהם זוכים לתגמול.

מטרת הוספת הסעיף, היא לאפשר לבעל זכות יוצרים או בעל רישיון ייחודי ביצירה לקבל צו כלפי ספק גישה (למשל, אתר אינטרנט), אשר העמיד באתרו תוכן מפר.

סעיף זה קובע שבית המשפט רשאי לתת צו המופנה כלפי ספק הגישה ומורה לו להגביל את הגישה למקור תוכן, כולו או חלקו, אם שוכנע שמדובר בתוכן מפר. בכל מקרה בו ניתן להסיר את התוכן ולא לחסום את האתר, יעשה כך, מתוך מטרה לא לפגוע במשתמשי הקצה.

הסעיף מתווה את שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לבחון האם יש לתת צו במקרה מסוים. כך, בין היתר, יבחנו שיקולים כגון: ההשפעה על הציבור כתוצאה מהגבלת הגישה או מאי מתן צו, חומרת הפרה, חיוניות הצו למניעת ההפרה, הפגיעה הצפויה בפרטיות המשתמשים ועוד.

עוד חשוב לדעת כי בכל מקרה בו הוגשה בקשה למתן צו, ספק הגישה יציג הודעה ברורה על כך באתר האינטרנט שלו בה יצוין כי כל אדם יוכל להצטרף כצד להליך המתנהל.

הוספת סעיף 56א – "סייגים לתחולה לעניין פיצויים בלא הוכחת נזק"

לפני התיקון הנוכחי, החוק קבע בסעיף 56 כי אם הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, בית המשפט רשאי לפסוק לתובע פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום של עד 100,000 ש"ח בגין כל הפרה.

חברי הכנסת טענו במסגרת הדיונים בהצעת החוק, כי חלק מבעלי הזכויות עושים בזכות זו שימוש לרעה באופן סחטני, או לחילופין משתמש קצה תמים משלם סכומי עתק כדי להימנע מתביעות – ועל כן הוצעו שני סייגים לקבלת אותם הפיצויים בלא הוכחת נזק:

סייג ראשון: הוראות סעיף 56 לא יחולו על אדם שהעמיד לרשות הציבור באינטרנט יצירה אומנותית (כמו תמונה, רישום או צילום) שהועמדה קודם לכן לרשות הציבור, או שהרשה לאחר להעמיד לרשות הציבור יצירה כאמור, אם הוא חדל מההפרה בתוך זמן סביר מהודעה מבעל הזכות; היצירה לא הועתקה מקטלוג שמטרתו מכירה או מתן רישיון הנוגע לשימוש ביצירות המצויות בו; הפרת הזכות לא היתה למטרה מסחרית או שהמפר הוא מהגופים המנויים בחוק (למשל – עמותה או מוסד ללא כוונות רווח בתנאים מסוימים ועוד).

סייג שני: התיקון קובע רשימת מוסדות עליהן לא יחול סעיף 56. רשימה זו כוללת: מוסדות חינוך, ספריות, ארכיונים, מוזיאונים וגופים נוספים שיקבעו על ידי שר המשפטים באישור ועדת הכלכלה; בלבד שהפרת הזכות נעשתה במסגרת הרגילה של המוסדות, לשם מימוש מטרותיהם וללא מטרה מסחרית.

מטרת סייג זה היא להימנע מהרתעה יתרה של מוסדות הפועלים לרווחת הציבור, שאין להם מטרה להתעשר על חשבון היוצר.

המשמעות המעשית של סעיף זה:

הפגיעה ביכולתו של היוצר לתבוע פיצויים ללא הוכחת נזק צומצמה משמעותית במהלך גלגולי הצעת החוק, והנוסח הסופי שהתקבל תחום למקרים מסוימים אשר עדיין מאפשרים ליוצר לקבל פיצוי במקום בו אדם התעשר על חשבונו למטרות מסחריות.

יובהר שהסדר זה לא מונע מבעל הזכות להגיש תביעה ולהוכיח את הנזק שנגרם לו במסגרת אותה הפרה. עם זאת, יש להכיר בעובדה שקיים קושי בהוכחת נזק במקרים מסוג זה – עובדה שעמדה בתכליתו של סעיף 56 מלכתחילה.

הוספת פרק ח'1 – "חשיפת זהותו של עושה פעולה בתוכן ברשת תקשורת אלקטרונית"

מטרתו של פרק זה, היא להתמודד עם עבירות שנעשות ברשת האינטרנט באופן אנונימי. במקרים מסוג זה, בעל הזכות יכול לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה להורות לאדם לחשוף פרטי מידע על המפר הנטען, כדי שבעל הזכות יוכל לפתוח מולו בהליכים משפטיים.

כדי שבית המשפט יורה לעשות כן, עליו לסבור שהבקשה אינה טורדנית או קנטרנית.

ההליך שנקבע בהצעת החוק לוקח בחשבון שיקולי פרטיות, בכך שקובע הליך הכולל את מסירת הבקשה לחשיפת הזהות לעושה הפעולה, כאשר יש לו הזדמנות למסור לבית המשפט את עמדתו לגבי הבקשה לחשיפת זהותו – וכל זאת מבלי לחשוף את זהותו למבקש, אלא אם הסכים לכך ועד שבית המשפט קבע אחרת.

הרחבת העבירות הפליליות בחוק

מטרת תוספת זו בחוק, היא לקבוע איסורים פליליים על הפרות של זכויות יוצרים ברשות האינטרנט, למשל בדרך של הפצה או צפייה ישירה.

כך, הוספו שתי עבירות נוספות לסעיף 61 לחוק (וכן לסעיף העונשין 62 בהתאמה):

1. שידור יצירה בהיקף מסחרי, על דרך העיסוק ללא רשות בעל הזכות, על מנת להפיק רווח באופן שמהווה הפרה לפי החוק.

2. העמדה לרשות הציבור יצירה בהיקף מסחרי, על דרך העיסוק, ללא רשותו של בעל הזכות, במטרה להפיק רווח, באופן שמהווה הפרה לפי החוק.

משמעות התיקון החדש עבור היוצרים – סיכום

כאמור, תיקון זה הוא תולדה של גלגולים רבים בכנסת. מהצד האחד התיקון מספק הגנה טובה יותר עבור היוצרים בעידן של הרשתות החברתיות ורשת האינטרנט, כך שמשתמשים לא יכולים "לגנוב" יצירות ולהשתמש בהן בלי רשות וללא מתן גמול ליוצר. בנוסף, התיקון מאפשר אכיפה יעילה יותר במצבים שהמפר אינו יודע.

מהצד השני, התיקון מצמצם את יכולתו של היוצר לתבוע פיצויים ללא הוכחת נזק במקרים מסוימים.

בכך, משתדל המחוקק להתאים את עצמו לעולמנו הדינאמי והמשתנה, והזמן יגיד האם שינויים אלה אכן יעמדו במבחן המציאות.

לחצו על הקישור לקריאה נוספת על זכויות יוצרים