צלם אסור, צלם מותר- חלק א

בשנים האחרונות נראה כי רבים התאהבו בעולם הצילום. מגוון האפשרויות הטכנולוגיות העומדות בפנינו מאפשר כמעט לכל אחד להפוך להיות צלם, ולא מעט אתרים ואפליקציות מעודדים אותנו לשתף את היצירות שלנו ושל אחרים. כך נוצר מצב בו אנשים רבים פועלים בעולם אשר את חוקיו הם לא ממש מכירים.

סדרת מאמרים זו נועדה לשפוך מעט אור על משמעות זכויות היוצרים בעידן הצילום הדיגיטלי, בו הצורך לתעד ולשתף יכול להעמיד אותנו בסכנה שמא נפר זכויותיו של אחר, או שזכויותינו שלנו יופרו.

מהי זכות יוצרים ומהי לא

זכות יוצרים היא זכות בלעדית של היוצר, לעשות ביצירה, או בחלק מהותי ממנה, פעולות שונות כגון: העתקה, פרסום, ביצוע פומבי, שידור, העמדת היצירה לרשות הציבור, עשיית יצירה נגזרת והשכרה.

משך זכות היוצרים הינו משך חייו של היוצר וכן שבעים שנים לאחר מותו (בכפוף להוראות החוק). המשמעות היא שלאחר שעברו 70 שנה ממועד פטירת היוצר, הרי שהיצירה הופכת ל"נחלת הכלל", כך שכל אחד יכול לנצל אותה ללא מגבלות זכויות היוצרים. דוגמה לכך היא המונה ליזה, יצירתו של לאונרדו דה וינצ'י מהמאה ה-16.

חשוב להבין כי זכות היוצרים אינה מגנה על רעיון או על קונספט, אלא על הביטוי שלהם כפי שהוא גלום ביצירה. כלומר, אם צלם סיגל לעצמו סגנון צילום בעל זווית מיוחדת, אין הוא מקבל בעלות על סגנון זה, אלא על כל צילום שיצר בנפרד ובאופן פרטני.

הידעת שקיימת לך זכות נוספת

רבים לא מודעים לעובדה שמעבר לזכות היוצרים, קיימת זכות נוספת הנקראת "הזכות המוסרית", לפיה ליוצר זכות שיצירתו תקרא על שמו (בהיקף ובמידה הראויים בהתאם לנסיבות העניין) וכי יצירתו לא תיפגם, תסולף או תשונה באופן פוגעני אשר פוגע בשמו או בכבודו של היוצר.

זכות זו ניתנת ליוצר של יצירה אמנותית, דרמטית, מוזיקלית או ספרותית (למעט תוכנת מחשב), ותעמוד ליוצר למשך תקופת זכות היוצרים באותה היצירה. בניגוד לזכות היוצרים עצמה, הזכות המוסרית היא אישית ואינה ניתנת להעברה, כך שלמעשה גם אם אין ליוצר זכות יוצרים ביצירה, עדיין זכות זו נשמרת.

לשון החוק אינה מספקת הסבר לגבי ה"היקף והמידה הראויים בהתאם לנסיבות העניין", וביהמ"ש בוחן כל מקרה לגופו. מכיוון שהחוק אינו קובע באופן פוזיטיבי האם יוצר יכול לוותר על זכותו המוסרית, נראה כי סוגיה זו כפופה לדיני החוזים. המשמעות היא שיכול להיווצר מצב בו היוצר מוותר באופן משתמע, בכתב או בהתנהגות, על זכותו המוסרית, לעיתים בכלל מבלי שהתכוון לעשות זאת.

כך למשל אם לקוח מסוים פרסם בקטלוג תמונות תדמית ללא אזכור הצלם, והצלם לא אמר דבר במשך מספר פעמים, ייתכן וביהמ"ש יסיק מהתנהגות הצלם כי הוא וויתר על זכותו המוסרית, אולם בפועל ביהמ"ש נזהר מלהגיע למסקנה זו ולכן לא ניתן למצוא הרבה מקרים בהם ביהמ"ש ראה בהתנהגות היוצר כוויתור על זכות בסיסית זו.

לא תמיד חייבים רשות

למרות כל האמור לעיל, ישנם מקרים בהם אין המשתמש חייב לקבל רשות מבעל זכות היוצרים או אפילו לשלם לו תמורה. מקרים אלה נכנסים לקטגוריית "השימושים המותרים", כאשר הנפוצים מבניהם הם השימוש ההוגן והשימוש האגבי:

השימוש ההוגן

הוא שימוש שנעשה למטרות כגון לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך. אין מדובר ברשימה סגורה של מקרים. לצורך בחינה של הוגנות השימוש ביצירה יישקלו, בין היתר, כל אלה: (1) מטרת השימוש ואופיו; (2) אופי היצירה שבה נעשה השימוש; (3) היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה; (4) השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה.

כך למשל עשיית עותקים של צילום כלשהו במסגרת שיעור או קורס, ללא קבלת אישור או תשלום, יכולה להיחשב לשימוש הוגן, מכיוון שמדובר בשימוש למטרות הוראה ובחינה.

חשוב לדעת כי הגנת השימוש ההוגן אינה מועילה במקרה של הפרת הזכות המוסרית (להבדיל מהפרת זכות היוצרים), וכן כי אי-מתן קרדיט ליוצר עלול לשלול את הגנת השימוש ההוגן לעניין הפרת זכות היוצרים. כלומר, עשיית עותקים של צילום במסגרת קורס, ללא אזכור שם היוצר, יכולה לשלול את תחולת הגנת השימוש ההוגן כך ששימוש זה ייחשב למפר, למרות שהיה מדובר בשימוש למטרות הוראה ובחינה.

השימוש האגבי

מתייחס בראש ובראשונה למצבים בהם השימוש שנעשה ביצירה הינו מקרי. למשל, כאשר מצלמים אדם הולך ברחוב, ייתכן והסרט יכלול חלק קטן משיר אשר מושמע ממכונית שעמדה במקום. לא הייתה כוונה לכלול את היצירה המוזיקלית בצילום, אך זה קרה במקרה כתוצאה טבעית של צילום ברחוב. כמו כן, קיימות דעות לפיהן השימוש האגבי גם מתייחס למידת השימוש, כלומר שימוש בהיקף קטן מאוד. למשל, בעת צילום במרחב ציבורי ייתכן שחלק קטן מפריים הצילום יכלול חלק מפסל אשר עמד ברקע.

ישנם מקרים נוספים בהם לא נדרשת הסכמה מראש מבעל זכות היוצרים, כמו למשל המקרה בו תקופת זכות היוצרים תמה (70 שנה לאחר מות היוצר), ואז היצירה הופכת למעשה לנחלת הכלל.

מקרה נוסף הוא כאשר היוצר מצהיר בעצמו כי יצירתו מותרת לשימוש הכלל, כך למשל בסימון התמונה כ-"Creative Commons ". לפי רישיון שימוש זה, ניתן להפיץ, לשנות ואפילו לעשות שימוש מסחרי בעבודה אולם בכפוף למתן קרדיט.

ישנם סוגי רישיונות רבים, לכן חשוב מאוד לבדוק את הרישיון אשר ניתן לתמונה, ולוודא מהו מאפשר ומהו אוסר.

במאמר הבא ארחיב על אחד הנושאים הכי חשובים עבור צלמים- הזכויות ביצירה מוזמנת וביצירה שנוצרה בידי עובד. כמו כן, אפרוט בקצרה מה ניתן לעשות במקרה בו הפרו את זכות היוצרים שלכם, או להיפך- במקרה בו הואשמתם כי הפרתם זכות של אחר.