פסיקה חדשה: ניתן להפר זכויות יוצרים בפורנוגרפיה, בלי לשלם פיצוי כספי

השופט גלעד הס המכהן בבית המשפט השלום בהרצליה קבע לאחרונה (7.8.18), כי הפרת זכויות יוצרים בסרטי פורנוגרפיה אינה מזכה בפיצוי כספי, מאחר שתכנים האלה הם בלתי חוקיים ופוגעים בתקנת הציבור.

חשוב לזכור כי פסיקה מפי בית משפט השלום אינה מחייבת ויכולה להיסתר בכל עת. 

רקע

התובעת בתיק זה הינה חברת "סקס סטייל" העוסקת, בין היתר, בהפקת סרטים פורנוגרפיים, לה זכויות היוצרים בסרטים נשוא התביעה.

הנתבע, הינו מפעיל אתר פרטי, אשר לטענת התובעת עשה שימוש באותם סרטים והציג באתרו קישורים ל-15 סרטי פורנוגרפיה, שזכויות היוצרים בהם שייכות לתובעת.

להגדרתו של השופט הס: "אין מדובר בסרטים ארוטיים או באומנות אלא ב-'פורנו' במובנו המובהק ביותר". סיווג זה חשוב להבנת סוג הסרטים עליהם חלה פסיקה זו – סרטי פורנוגרפיה גרפיים או "קשים", כפי שתואר בפסק הדין. 

על אף שעלו בפסק דין זה שאלות עקרוניות מרתקות הנוגעות ליחס שבין פורנוגרפיה למשפט ולחברה, השופט הס ציין כי פסק הדין אינו מבקש למנוע או להגביל שידור סרטי פורנוגרפיה, אלא מבקש להכריע רק בשאלות הנוגעות לזכות היוצרים ביצירה פורנוגרפית. 

פסק הדין עסק בשתי סוגיות עיקריות:

סוגיה ראשונה – האם קיימת זכות יוצרים ביצירה פורנוגרפית?

נקבע כי סרטים פורנוגרפיים מהווים יצירה לפי החוק, כאשר ההגדרה המתאימה ביותר היא "יצירה דרמטית"  ולא "יצירה אומנותית", מאחר שזו יצירה קולנועית מקורית.

לפיכך התשובה היא חיובית.

סוגיה שניה – האם ראוי לתת סעד בגין הפרת זכות היוצרים ביצירה הפורנוגרפית?

מאחר שהוכר שמדובר ביצירה שקיימת בה זכות יוצרים, שימוש ביצירה ללא הרשאת התובעת מהווה הפרה של זכות היוצרים, למעט השימושים המותרים בחוק.

הנתבע ביקש לשלול מהתובעת את הסעדים המגיעים לה לפי החוק, משני טעמים: הטעם הראשון הינו שלטענתו מדובר ביצירה שאינה חוקית, מאחר שהיא נופלת להגדרת "תועבה" בחוק העונשין; והטעם השני הינו כי לטענתו מדובר ביצירה הנוגדת את תקנת הציבור.

נאמר, כי על אף שחוק זכות יוצרים אינו מסדיר את שלילת הסעדים במקרה בו היצירה בלתי חוקית או פוגעת בתקנת הציבור, לבית המשפט סמכות לעשות כן בכדי למנוע מצב בו חוטא יוצא נשכר. 

עוד השופט הס ציין בפסק הדין, כי במשפט הישראלי אין התייחסות מפורשת להחלת תקנת הציבור על דיני זכויות יוצרים ולפיכך פסיקה זו היא חדשנית וחשובה בתחום.

במסגרת פסק הדין נערך דיון נרחב בנוגע לפרשנות המונח "תועבה" בחוק העונשין, תוך ציון העובדה שמונח זה משתנה בין מקומות ובין תקופות (למשל, באיראן לעומת ישראל, או בתל-אביב לעומת שכונת מאה שערים, המונח יקבל משמעות שונה בתכלית). כך היום, הזמנים השתנו מאז הפסיקה שפירשה את המונח בשנות ה-80, ואיתם הגדרות אותו מונח חמקמק שהמחוקק בחר להשאיר עמום. 

לבסוף ולאחר ניתוח משפטי מעמיק, הוכרע כי הסרטים הפורנוגרפיים נשואי פסק דין זה והפצתם הינם בלתי חוקיים, ואותה אי החוקיות גוברת על זכות הקניין שחוק זכות היוצרים מגן עליה – ולכן לא מגיע לבעל הזכות פיצוי כספי על הפרה.  

בנוסף נקבע כי סרטי הפורנוגרפיה פוגעים בתקנת הציבור, כאשר השיקול המכריע בתשובה לשאלת הפגיעה הוא שיקול "תוצאתי", קרי, נזק חברתי שנגרם בפועל כתוצאה מאותם סרטים, ולא שיקול של פגיעה באמות מידה "מוסריות" .עם זאת, קשה להתעלם מעמדתו הברורה של בית המשפט שפורנוגרפיה היא דבר שלילי במהותו, אף אם ביקש שלא להרחיב את הדיון על כך. 

עולה מפסק הדין, כי תוצאה זו לא בהכרח תהיה תקפה ליצירת "פורנוגרפיה רכה", מהסוג שצוטט במסגרת אזכור פסק הדין בעניין ש.י.ן (בג"ץ 5432/03 ש.י.ן. – לשוויון ייצוג נשים נ' המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין (פורסם בנבו, 3.3.2004) ), שניתן על ידי השופטת דורנר. 

לסיכום

על אף ההבהרות החוזרות בפסק הדין, שהדיון בו מבקש להיות תחום לסוגיית זכויות היוצרים, לא ניתן להתעלם מכך שהדיון המשפטי סביב פורנוגרפיה, נע בחוסר נוחות על הגבול שבין מבוכה ארכאית מכותרות ותוכן הסרטים הזועקים "תועבה" לאקטואליה פמיניסטית ברוח תנועת ה-METOO# שאף אוזכרה בפסק הדין. 

המשמעות של פסיקה זו, שאינה מהווה הלכה מחייבת היות ומדובר בערכאה נמוכה של בית משפט השלום ובמידה ואינה תיסתר על ידי פסיקה אחרת, היא שעכשיו דווקא יהיה קל יותר להפיץ בחופשיות תכנים פורנוגרפיים, לאור הסרת סנקציית הפיצויים הגלומה בהגנת זכות היוצרים, וכך אנו נשארים עם השאלה האם ייתכן שפסיקה זו חטאה למטרתה והשיגה את התוצאה הפוכה?