כיכר העיר החדשה – לשון הרע בעידן הפייסבוק

לעיתים נדמה כי על רשת הפייסבוק נאמר הכל. זוהי הרשת החברתית המקוונת הגדולה בעולם, שלפי ההערכות מונה יותר מ- 1.2 מיליארד משתמשים בעולם וזמינה ביותר מ-70 שפות.

ניתן לומר בוודאות כי פייסבוק כבר מזמן אינה עוד רשת חברתית המשמשת לחיזוק קשרים וירטואליים עם חברים, אלא רשת אשר ביכולתה לשנות סדרי עולם. ממהפכת הקוטג' בישראל ועד להפיכות השלטונות במצרים ובתוניסיה, אי אפשר היה שלא להבחין בידה הארוכה של רשת זו. בכוחה של פייסבוק לחזק את כוחו של "האזרח הקטן" אל מול מוסדות השלטון ומול גופים גדולים נוספים במשק, המכפיפים עצמם לרחשי הציבור.

חברות, פוליטיקאים, סלבריטאים וכן אנשים מן המניין, הבינו את הפוטנציאל האדיר הקיים בה, ומשתמשים בפייסבוק לקידום  האינטרסים החשובים להם.

לצד היתרונות הרבים הגלומים בפייסבוק, גברה במחוזותינו התופעה של שימוש ברשת ככלי לתלונות, ניגוח והטלת אשמה. יוצא אפוא, שכל "שיתוף" תמים יכול להוביל לתוצאות מרחיקות לכת. לדוגמה: פלוני אינו מרוצה ממנה שהוגשה לו במסעדה, ועל מנת "להוציא קיטור" מעלה סטטוס פוגעני בפייסבוק אודות המנה העלובה שקיבל לטענתו.

סטטוס זה יכול שיופץ ברשת כ"אש בשדה קוצים" ויגרום לבעל המסעדה נזקים ממוניים ותדמיתיים כבדים, וזאת מבלי שפלוני התכוון לכך.

זכור לנו גם המקרה המצער של נער שהתאבד עקב התנכלויות חוזרות ונשנות של חבריו לכיתה ברשת, ולמרבה הצער לא מדובר במקרה בודד. במקרים רבים, פייסבוק משמשת כחבר המושבעים, השופט והתליין ביחד.

על רקע מציאות זו, נאלצים בתי המשפט להתמודד חדשות לבקרים עם תביעות רבות שעניינן פרסומים פוגעניים והשמצות שבוצעו ברשת, ועליהם לקבוע האם מדובר בעוולה של פרסום לשון הרע, בניגוד לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965. דוגמא כזאת ניתן לראות בתביעה תקדימית בגובה חצי מיליון ₪ שהוגשה לאחרונה ( 16/01/2014) על ידי מכון התקנים הישראלי, כנגד משווק צעצועים ובובות תיאטרון בגין פרסומים שהעלה הנתבע ברשת, לאחר שלא קיבל היתר מכירה לצעצועים שברשותו, ובהם כינה את מכון התקנים "מסחטת כספים" ו-"ארגון פשע".

בבואם של בתי המשפט לקבוע האם אכן מדובר בהוצאת לשון הרע, עליהם לאזן בין שתי זכויות כבדות משקל: חופש הביטוי מחד, והשם הטוב מאידך. 

סעיף 1 לחוק, מגדיר מהו לשון הרע וקובע, בין היתר, כי לשון הרע היא התבטאות שפרסומה עלול לבזות, ללעוג ולהשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז, או לעג מצידם; לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית. 

לצד זאת, קובע סעיף 2 לחוק, כי על מנת שניתן יהיה לקבוע כי אכן בוצעה העוולה, חייב להתקיים אלמנט של פרסום, בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס וכן כוונה לפגוע. בנוסף, חוק לשון הרע הינו "בעל שיניים" במובן זה שהנזק יכול אף להתגבש לכדי עבירה פלילית לצד העוולה האזרחית (סעיף 6). בנוסף, החוק מעניק אפשרות לתובע לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק (סעיף 7א).

אולם, לא כל פרסום פוגעני ייחשב כעוולה לפי החוק. סעיפים 13-15 ו-19 לחוק עוסקים בהגנות ובהקלות  מפני אחריות בגין לשון הרע, כאשר ההגנות הרלוונטיות לענייננו הן הגנת אמת בפרסום (סעיף 14 לחוק), והגנת תום הלב כגון ביקורת או הבעת דעה, או הגנה על עניין אישי כשר (סעיף 15 לחוק).

במקרה שנדון לאחרונה בבית משפט השלום בדימונה (ת"א 53154-09-12), נתבעה גברת בגין הוצאת לשון הרע על ידי בעל מכולת, בגין פרסום פוגעני שפרסמה בקבוצת הפייסבוק של תושבי העיר ערד. לטענת הגברת, היא רכשה מוצרים במכולת, שילמה בעבורם בשטר של 200 ₪ וקיבלה עודף מופחת. מדובר היה לטענתה, במעשה מכוון של בעל המכולת שקרה בעבר, ובמסגרת הפרסום הנ"ל  הוזהרו הצרכנים ברכישה במכולתו של התובע.

נקבע על ידי כבוד השופט רון סולקין, כי הפרסום הנ"ל הינו בגדר לשון הרע והנתבעת חויבה לשלם פיצויים לתובע בגובה10,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ובשכ"ט עו"ד בגובה 2,000 ₪.

כן ציין השופט המלומד, כי הרשת היא בגדר "כיכר העיר החדשה" בה מוצאים אנשים במה ודרור להתבטא ככל העולה על רוחם, ועל הציבור להפנים כי לא לעולם חוסן ובעתיד ייתכן שיושתו על המעוולים ברשת פיצויים גבוהים אף יותר, במידה ולא תופנם החובה לנקוט בריסון עצמי.

מקרה זה מצטרף למקרים נוספים בהם קבע בית המשפט כי נחצה הגבול בין פרסום לגיטימי של תלונה לבין פרסום משמיץ העולה כדי לשון הרע.

לסיכום, אנו עדים למגמה חדשה לפיה קיימת מודעות בבתי המשפט לכוחה הרב של רשת האינטרנט בכלל, ורשת הפייסבוק בפרט, ולהשפעותיהן מרחיקות הלכת בפגיעה בשם הטוב.

לא כל פרסום פוגעני ייחשב ככזה העולה כדי לשון הרע, אולם נראה כי על הגולשים לנקוט במשנה זהירות בבואם לשתף את הציבור בדעותיהם ובעוול שלדעתם נעשה להם.