החופש ליצור – הרחבת ההגנה על זכויות מוזיקאים

לאחרונה, אושרה בוועדת החינוך של הכנסת הצעת חוק להגנה על זכויות אמנים במוזיקה. הצעת החוק מבקשת להסדיר את היחסים שבין אמנים מוזיקליים ("מוזיקאים") לבין חברות תקליטים והפקה. יחסים אלו לרוב מתאפיינים בחוסר שוויון ובפערים בכוח המיקוח בין המוזיקאים לבין חברות אלו.

הבסיס של רוב הסכמי ההפקה הוא שבתמורה לרווחים מיצירותיו ופעילותו האומנותית של המוזיקאי, חברות התקליטים מבטיחות להשקיע ולפתח את המוזיקאי ולקדם את יצירתו.

לחברות התקליטים אינטרס להחזיר את השקעתן במוזיקאי ולמקסם את הרווח שניתן להפיק מיצירתו ופעילותיו. לכן, חברות התקליטים ישאפו להיות מעורבות בכלל פעילויותיו של המוזיקאי ולמשך זמן ארוך ככלל שניתן.

חוסר שוויון זה עלול להוביל ליחסים של ניצול המוזיקאי, כפי שקרה במקרה של היוצרת איה כורם. במקרה זה, בין איה כורם לבין חברת התקליטים "עננה" נחתם חוזה היקף, הידוע גם כ- "חוזה 360", שבמסגרתו "עננה" ניהלה את כורם והייתה הבעלים בזכויות היוצרים ובזכויות ההפצה של יצירותיה של כורם. תוקפו של ההסכם בין כורם לבין "עננה" עמד על 18 שנה. כאמור, מדובר בחוזה אישי, שנתן לחברת "עננה" בלעדיות בכל פועלה האומנותי של כורם. לפיכך, משך תקופת החוזה במקרה הזה היה בלתי סביר.

כ-5 שנים לאחר חתימת החוזה, כורם ביקשה להשתחרר מהחוזה עם "עננה" בטענה שמדובר בחוזה בלתי סביר וכובל. "עננה" סירבה לבקשת כורם ועמדה על קיום ההסכם. הצדדים הגיעו בסופו של דבר לפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט, במסגרתה הצליחה כורם להשתחרר מן החוזה עם "עננה".

מקרה זה האיר על יחסי הכוחות הבעייתיים בהתקשרויות שבין המוזיקאי לחברות התקליטים, ואף הניע את המחוקק לפעול על מנת לצמצם את פערי הכוחות וחוסר השוויון בעמדת המיקוח בין מוזיקאים לחברות התקליטים. הצעת חוק הגנה על זכויות אמנים במוזיקה, התשע"ז– 2017 שאושרה לאחרונה לקריאה שנייה ושלישית מבקשת להסדיר את ההתקשרויות שבין המוזיקאי לחברות התקליטים בכל הנוגע לפעילות האומנותית של המוזיקאי. התקשרויות אלה כוללת נושאים כגון הפקה, הוצאה לאור, אמרגנות וניהול אישי.

יוער, שהצעת החוק אינה נוגעת לבעלות בזכויות היוצרים והמבצעים של המוזיקאי. זכויות אלה בדרך-כלל מוסדרות בהסכם בכתב בין הצדדים, ובהעדרו על פי ברירות המחדל המנויות בחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007. הצעת החוק מגדירה "ההתקשרות בלעדית עם אמן" כהתקשרות שמונעת מהמוזיקאי להתקשר עם צדדים שלישיים לעניין פעילותו האמנותית. הצעת החוק קובעת שהתקשרויות מסוג זה לא יערכו לתקופת זמן בלתי סבירה. המונח "תקופה בלתי סבירה" הוא עמום שכן הוא עלול להיות מובן באופן שונה על ידי המוזיקאי ועל ידי חברת התקליטים.

אולם, בהצעת החוק נקבעו חזקות לעניין סבירות משך תקופת ההתקשרות בין מוזיקאי לחברות התקליטים המבהירות עניין זה:

• תקופת התקשרות עם אמן שעולה על 7 שנים תחשב כבלתי סבירה.
• התקשרות עם אמן במסגרת חוזה היקף, שמוגדר בחוק כ"התקשרות בלעדית עם אמן הכוללת את מלוא ההיבטים של פעילותו האמנותית, ובכלל זה הפקה, הוצאה לאור, אמרגנות וניהול אישי" שעולה על 5 שנים תחשב גם היא כבלתי סבירה.

חזקות אלה אינן מגבילות את הצדדים להתקשר בחוזים לתקופות ארוכות יותר. אולם, במקרה שהצדדים הסכימו על תקופת התקשרות ארוכה יותר והמוזיקאי יבקש לסיים התקשרות זו ללא הסכמת חברת התקליטים, חברת התקליטים תידרש להוכיח שתקופת ההתקשרות הארוכה היא סבירה בנסיבות העניין.

בנוסף, בהצעת החוק נקבע שהגבלות אלו לא ימנעו מהצדדים לחדש את החוזה בניהם בתום תקופת ההתקשרות, בהתאם להוראות הצעת החוק.

מעבר להגבלת תקופת ההתקשרות, הצעת החוק גם מטילה חובת אמון על חברות התקליטים לפועל בתום לב לטובת האמן ולקדם את ענייניו על פני אינטרסים אחרים.

על אף שחובת אמון זו יכולה גם להיגזר מחובת תום הלב הכללית קבועה בחוק החוזים, תשל"ג-1973, נראה שבמקרה זה המחוקק מצא לנכון לחוקק חובת אמון ספציפית ליחסי הגומלין שבין מוזיקאים לחברות תקליטים על מנת לקבוע סטנדרט אחיד של ציפיות וחובות בהתקשרויות מסוג זה.

הצעת חוק זו עשויה להגן בעיקר על זכויותיהם של מוזיקאים הנמצאים בתחילת דרכם. למוזיקאים אלו אין את כוח המיקוח הראוי מול חברות התקליטים לנהל מו"מ להתקשרות הוגנת. בנוסף, מוזיקאים בשלב זה שטרם פרצו לשוק עלולים לוותר ביתר קלות על זכויותיהם לטובת חברות התקליטים.

בנוסף, לא מן הנמנע שהצעת החוק תהיה בעלת השפעה גם על מצבם של מוזיקאים שכבר חתומים על חוזים מול חברות תקליטים. ייתכן שהצעת חוק, אם תחוקק, תשפר את גם עמדת המיקוח של מוזיקאים מבוססים מול חברות התקליטים. לאור מורכבות הסכמי הפקה והקושי של המוזיקאי להעריך את הסיכונים הכרוכים בהסכם בהשוואה לתמורה שניתן להפיק ממנומומלץ להיוועץ בעו"ד המתמחה בזכויות יוצרים וייצוג אמנים בעת ניהול מו"מ מול חברות תקליטים והפקה. יעוץ זה יסייע למוזיקאים להבין את ההסכם על כל מרכיביו, למקסם את יכולת המיקוח שלהם במו"מ ולהפיק את המרב מפרי יצירתם.