האם המחוקק רואה את כל התמונה?

בימים אלה מונחת על שולחן וועדת הכלכלה שבכנסת, הצעת חוק לתיקון חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, אשר עברה קריאה ראשונה ואשר הוגשה על מנת לטפל בהפרת זכויות יוצרים באינטרנט. 

מטרת הצעת החוק, כפי שנובע מדברי ההסבר, הינה להתאים את החוק הקיים לעידן בו ישנה זרימת מידע חופשית ברשת האינטרנט, והתמודדות עם קשיי האכיפה הנובעים מכך.

בהצעת החוק ארבעה תיקונים מרכזיים: התאמת המונח "הפרת עקיפה" למתרחש ברשת האינטרנט; הסדרת מתן צווי מניעה לצדדים שלישיים בנוגע לתוכן מפר באתרי אינטרנט; עיגון הליך לחשיפת זהות של מפר אינטרנטי והתאמת החלק הפלילי בחוק. 

ביום 25.7.2018, הוועדה אישרה להוסיף להצעת חוק זו את הצעתו של ח"כ יואב קיש – הנוגעת לזכויות יוצרים של צלמים. 

להצעה זו השלכות כלכליות משמעותיות עבור צלמים בהשוואה לחוק הנוכחי, ולה שני חלקים:  

חלק ראשון – שימוש של אדם בתמונה שהוא מצולם בה (הוספת סעיף 23א לחוק)

כיום, אם צלם צילם תמונה של אדם ברשות הרבים, לדוגמא ח"כ, זכות היוצרים בתמונה שייכת לצלם. אם ח"כ ירצה להשתמש בתמונה זו למשל, במדיה החברתית, הוא יצטרך לבקש את רשותו של הצלם, לתת לו קרדיט כראוי וכן תמורה מתאימה על השימוש בתמונה (אלא אם כן הצלם יאשר שימוש ללא תמורה).

דוגמה זו התעוררה לחיים, כאשר ח"כ החלו לקבל מכתבי התראה מצלמים על שימוש שלא כדין בתמונות שלהם שצולמו על ידי אותם צלמים.

לפיכך, ח"כ קיש הציע מתווה בו שימוש בצילום על ידי המצולם יחשב כ"שימוש מותר". במתווה זה שימוש בצילום שצולם ברשות הרבים הכולל דיוקנו של אדם יהיה מותר, אם המטרה בשימוש היא לעודד קשר בינו לבין אחרים (למשל, בדף של ח"כ בפייסבוק), בהיקף מוצדק ולא לשם מסחר בצילום. 

עוד מצויין בהצעה זו, שאם האדם המצולם פירסם את התמונה באינטרנט ובעל זכות היוצרים (לרוב, הצלם) דרש להסיר את התמונה – יש למצולם שבעה ימים ממועד קבלת הדרישה להסיר את הצילום ובהם יחשב השימוש כשימוש מותר.

המשמעות היא שישנם מצבים בהם המצולם יכול לפרסם את התמונה מבלי להפר את זכות היוצרים של הצלם מחד, ומנגד לצלם תהא זכות לבקש את הסרת התמונה. 

המשמעות הכלכלית של התיקון המוצע עבור הצלמים היא, שמאחר ששימוש זה הפך משימוש מפר לשימוש מותר – לא ניתן לדרוש פיצויים ללא הוכחת נזק, כפי שניתן לדרוש במצב הנוכחי.

נוסף על כך, לא ניתן להתעלם מהבעייתיות של השימוש במונח "לעודד קשר", שמן הסתם משרת את מטרת ח"כ בסיטואציה הנוכחית מחד, אך מנגד יכול להוביל למצבים אבסורדיים מאחר שניתן לצקת לתוכו כמעט כל תוכן במסגרת השימוש במדיה החברתית. לדוגמא, אם אדם משתמש בתמונה כאמור כתמונת פרופיל בפייסבוק, הוא יכול לטעון שהמטרה היא שאנשים יצרו איתו קשר ובכך יעמוד בתנאי הסעיף. 

חלק שני – תיקון הסעיף הנוגע לפיצויים בלא הוכחת נזק (תיקון סעיף 56)

כיום, סעיף 56(א) לחוק זכות יוצרים קובע שאם הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית (זכותו של יוצר שיצירתו תיקרא על שמו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין, וכן שלא יוטל פגם ביצירתו אשר עלול לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר), בית המשפט יכול לפסוק לבקשת התובע פיצויים בלא הוכחת נזק עד לסכום של 100,000 ש"ח.

ח"כ קיש הציע כי לסעיף זה יתווסף תת סעיף 56(א)(א1) שיקבע שאם אדם השתמש בצילום שצולם ברשות הרבים, במצב שבו סעיף 23א לא חל (ומכך יתכן שמדובר גם במצב בו המפר אינו המצולם בתמונה, או מצב שבו המצולם המשתמש בתמונה שלא למטרות יצירת קשר ועוד) בית המשפט לא יפסוק פיצויים בלא הוכחת נזק אם הפרת זכות היוצרים היתה שלא למטרות רווח, והמפר הפסיק את ההפרה תוך זמן סביר שנתן לו בעל הזכות בהודעה.

הבעיה בניסוח סעיף זה היא שהמקרים בהם סעיף 23א לא חל הם רבים ומגוונים, ולא בטוח כי כולם משרתים את תכלית הצעת החוק ועל כן אינם ראויים להיכלל בסעיף זה.

משמעות החוק עבור צלמים

למעשה, התיקון להצעת החוק של ח"כ קיש, אם יבשיל לתיקון החוק בפועל, יקטין משמעותית את המצבים בהם יגיע לצלם שהופרו זכויותיו (נכון לחוק הקיים) פיצוי כספי:

א. לא ניתן לתבוע פיצוי כספי ללא הוכחת נזק עד למועד הקבוע להסרת הצילום (אם לא הוסר הצילום תוך שבעה ימים, הוא אינו עומד בתנאים של שימוש מותר לפי ההצעה והופך לשימוש מפר); 

ב. חובת המצולם להסיר את הצילום עומדת רק אם אותו צילום פורסם באינטרנט (כך, אם הצילום פורסם שלא באינטרנט, אין כל חובת הורדה לאחר דרישת בעל הזכות, ולכן זו אינה נחשבת הפרה גם לאחר שבעה ימים);

ג. כאמור, אם המפר עמד בתנאי הסעיף השימוש יחשב כשימוש מותר ולכן לא ניתן לדרוש פיצויים ללא הוכחת נזק, כי זו אינה הפרת זכות יוצרים.

2. במצב בו אדם אחר (ולאו דווקא המצולם) ביצע הפרה של זכות הצלם שלא למטרות רווח –

אך הסכים להוריד את התמונה תוך זמן סביר – לא ניתן לתבוע פיצויים ללא הוכחת נזק, אך כן ניתן לתבוע על נזק בפועל, דבר קשה להוכחה בתחום זכות היוצרים, ולכן מלכתחילה נקבעה האפשרות בחוק של מתן פיצוי ללא הוכחת נזק. 

כאמור לעיל, הצעה זו כביכול מנסה לאזן בין הקלות שבה ניתן לעשות שימוש במידע ובין קשיי האכיפה הקיימים בעידן האינטרנט, אך למעשה היא מעניקה מעין "תקופות חסד" למשתמשים המנויים בה, בכך שהם אינם חייבים לשלם במסגרתן על הפרת זכויות הצלמים (או שיחשבו בהן למשתמשים שימוש מותר), ובכך מעמידה את הצלמים בעמדת חיסרון ביחס לאמנים אחרים בכל הנוגע לאכיפת זכויותיהם.

אומנם הצעת החוק אינה חפה מבעיות, אך יש לזכור כי מדובר רק בקריאה ראשונה של הצעת החוק, ולכן יש לקוות כי המחוקק ישכיל להתייחס לבעיות אלו טרם אישורה הסופי של הצעה זו.